אסרטיביות ותקשורת אסרטיבית 

אסרטיביות, האם היא תכונה מולדת או נרכשת?
מי מאיתנו לא היה רוצה לדעת שהוא יכול להגיד את האמת שלו מבלי לפחד?
כמה פעמים מצאנו את עצמנו אומרים כן כאשר היינו מעדיפים לומר לא?
רוב המילונים והתיאורטיקנים יאמרו שאסרטיביות היא: היכולת להשיג את מטרותינו מבלי לפגוע באחרים.
נכון, ובכל זאת הייתי רוצה להציע הגדרה מקיפה בת 4 שלבים.

•1.     לדעת מה אני רוצה

לדעת מה מגיע לי, מה היעדים שלי, מה אני לא מוכנה שיעשו לי ושיקרה לידי.
מדובר בלדעת מה אני רוצה בכל תחום. גם ברמה הגלובלית בחיים שלי, גם בתחומים השונים (עבודה, בית ומשפחה, יחסים, חינוך, ילדים ועוד) וגם בכל מצב ואינטראקציה בינאישית.
למשל - אני רוצה שלא יעשנו לידי, אני רוצה שיכבדו אותי, אני רוצה זמן לעצמי..

•2.     המוכנות, הרצון והיכולת להיות נאמנה לעצמי

כאן רבים מאיתנו נופלים - מי לא מכיר את דור האימהות שלנו, שנתנו ונתנו, כשהן מקריבות, מרצות, ודואגות שכולם (חוץ מעצמן, כמובן) מרוצים ובאים על סיפוקם?
לא עוד! כיום ידוע וגלוי כי על מנת שאני אוכל לתת, לסייע ולדאוג לאחרים אני חייבת לדאוג קודם כל לעצמי. עד כמה שידוע לי עוד לא הומצאה הבטרייה שיכולה לספק כוח מבלי להתמלא בעצמה. זכור לי שבזמן מלחמת המפרץ לימדו אותנו לחבוש את המסכה שלנו קודם ורק אחר כך לעזור לילדים. כל כך הרבה חכמה טמונה בהצעה זו.
להיות נאמנה לעצמי זה אומר לדעת שמגיע לי, שאני ראויה, שזה בסדר שאשיג את רצונותיי ואת מטרותיי בחיים. להיות נאמנה לעצמי בא ממקום המאמין/מבין שיש מספיק בעולם כך שלכולנו יהיה שפע, אושר, יחסים טובים וגם דברים חומריים.
לא עוד לתת בלי הכרה, מבלי לחשוב על עצמי ולהגיע לגיל מסוים (צעיר יחסית) ולהתמוטט; להיות חולה, סחוטה וממורמרת...
אני לא רוצה להגיע לסוף הדרך, להסתכל אחורה ולהצטער על כך שלא לקחתי את החופש שמגיע לי, שלא יצאתי עם חברות לקפה, שלא ביליתי מול הים או בטיול שאני אוהבת, שלא קניתי לעצמי בגדים או כל דבר אחר שעושה לי טוב.

•3.     לתקשר באופן ברור, ישיר ויעיל

בעבר הייתי מרגישה לא נוח לבקש עבור עצמי, הייתי מתפתלת על הכסא בחוסר נוחות, הולכת סחור-סחור ומקוה שבן השיחה שלי יבין.
למה הוא צריך להבין, אם אני לא מוכנה לומר את זה ברור?
למה אני צריכה להפיל על אחרים את הקשיים שלי?
לומר ישיר וברור מאפשר לאדם השני לדעת מה אני רוצה ולהחליט אם הוא מוכן להסכים לבקשתי אם לאו.
הסיכוי גבוה יותר שאשיג את מבוקשי כשאני ברורה, ומתקשרת את זה כך. אנשים אוהבים יותר / מעדיפים להיות במחיצת אנשים עם חוט שדרה וברורים מאשר עם רכיכות, אמבות ושאר מדוזות אמורפיות.

•4.     תוך ראיית הצרכים של האחר

זהו הסוד הגדול להורות מוצלחת, לניהול מוצלח ולחיים באינטראקציה עם בני אדם אחרים.
לראות את האחר, לא רק פיזית, להסתכל באמת, להיות קשוב (במלוא מובן המילה) לצרכים שלו, למה שנדרש לו. זוהי תכונה נדירה ולא קלה ליישום.
מה יכול להיות יותר נעלה, מאשר להיות שם בשביל אדם אחר? במיוחד אם הוא בן משפחה, קרוב, חבר, קולגה או מישהו שאיתו אני במערכת יחסים?
אין כאן התחייבות לכך שהוא לא יפגע, שהרי זה בידיו. אני יכולה להיות הכי נחמדה בעולם, לדבר ברכות ובנועם ועדיין ה"זכות" שלו היא באם להיפגע אם לאו. מה שכן בידיי הוא ההתכוונות והכוונה שלא לפגוע בו. וזאת ממקום שיודע שמערכות היחסים שלי תהיינה מוצלחות יותר ומשביעות רצון יותר, עבורי, אם אשכיל לראות את צרכי הצד השני.

וכל זאת למה? למה עליי להיות אסרטיבית? למה זה טוב?

אסרטיביות היא למעשה מילה נרדפת לביטחון עצמי. ומי מאיתנו לא רוצה ביטחון עצמי גבוה? ביטחון עצמי אמיתי הבא ממקום שבו אני יודעת מי אני ומה אני שווה, שאני בסדר ולא צריכה להצדיק או להתגונן.
אין המדובר בביטחון עצמי מופרז, או כזה שנראה כמו בריון ההולך על חוף הים עם חזה מנופח וכתפיים מורמות. מצאתי שבדרך כלל אנשים כאלו, כמו גם כלבי הפינצ'ר, הם קטנים ונפחדים ולכן כלפי חוץ עושים הרבה "רעש".
ביטחון עצמי עם ענווה וצניעות של מישהו שיודע את ערכו, שמכבד את עצמו ומכבד אחרים.
באחת הסדנאות אותן הנחיתי, שאלה אותי משתתפת, "אני מבינה ומסכימה עם רב מה שאת אומרת, אך איך עושים את זה? איך מביאים ביטחון עצמי? איך יוצרים אסרטיביות? מה נדרש בדיוק לעשות?
זהו! האמת היא שלא נדרש לעשות כלום. מה שנדרש הוא להיות אסרטיבית.
כלומר, לעשות עבודה פנימית, שינוי באמונות הפנימיות שלנו ולדעת לקבל את עצמנו כבסדר. לדעת שמגיע לנו, שאנו ראויים. לדעת שזה בסדר שיהיה לנו את מה שאנחנו רוצים בחיים כל עוד זה לא על חשבון אחרים.
להיות אסרטיבית דורש שינוי בהוויה, במהות הפנימית שלנו, בנשמה, ב'קישקע'. אחר כך מה שעליי לעשות, מה שעליי לומר, ואיך - כבר יגיע לבד ויניב תוצאות משביעות רצון.
או אז אני אוכל לחיות את חיי בשקט, ברוגע, בידיעה שהכל בסדר ביקום ואתי, כך שאוכל לתעל את האנרגיות שלי ליצירה, להתפתחות ולגדילה.

בחזרה לשאלת הפתיחה - אסרטיביות אכן נרכשת, וכל אחד מאתנו יכול לפתח זאת אם רק ירצה.

המאמר נכתב בלשון נקבה מטעמי נוחות.
כתבה: טלי זיידמן בורלא
הכותבת הינה פסיכולוגית ומנחת קבוצות להתפתחות אישית ומקצועית